יותר מידי זמן המהפכה נשארה בשערים של מצודת השעמום, הערים המזוהמות, ומקדשי הטיח שלנו. נכנענו מספיק לעבודה, מנהיגים, זמן מת, סבל, השפלה, שקרים, שוטרים, בוסים, ממשלות. קוצר רוח אשר דוכא יותר מדי בסוף מעורר אלימות עיוורת, טרור והרס עצמי. יש לנו דברים טובים יותר לעשות כדי לשמור על עצמנו מחברה אשר מבצעת התאבדות מלהפוך לקמיקזה נגד גדוד של שוטרים, אנשי-דת, בוסים ואנשי מדינה. אבל המעבר של שעות מתות הוא יותר גרוע ממוות. המאבק האולטימטיבי שלנו נמשך מספיק. אנחנו צריכים ניצחון עכשיו!
– נכתב לפני יותר מ-40 שנה ע"י ראול ואניגיים. כמה אנחנו זקוקים לניצחון עכשיו?
"הדולרים שחסכתי לא שווים את הימים שבזבזתי" (Trial – Sxe hc)
הגיע הזמן להגיד את האמת – העבודה לא משחררת.
בניגוד למה שנאצים, "קומוניסטים" וקפיטליסטים מנסים למכור, עבודה בשביל רובנו היא סבל, עינוי יומיומי, שבו אנו נאלצים למכור את עצמנו, את הזמן שלנו. ובניגוד למוצרים ולסחורות שאנו עוזרים להפיק או למכור בעבודה, לזמן הזה אין תחליף. זה הזמן של החיים (כנראה היחידים) שלנו ואנחנו מבלים אותו בתור עבדים בשכר. וזה לא שאלה של רצון, אנחנו חייבים למכור את הגוף והזמן של החיים שלנו רק כדי לשרוד, כדי לא לגווע ברעב, כדי שתהיה לנו קורת גג וגם בשביל לממן את משככי הכאבים הנחוצים לנו כדי להמשיך עם הסבל הזה, יהיו הם סמים "לא חוקיים", טלוויזיה וכבלים או אלכוהול ובילויים של סוף שבוע.
הזמן בעבודה שורף לנו את החיים, בגלל שהוא מעצב גם את מה שנקרא "הזמן החופשי" שלנו, הזמן שבו אנו ישנים, אוכלים, צורכים או מבלים על הסחות דעת, זה גורם לעבודה להיות מורגשת בכל חלק של חיי היומיום שלנו, ומפחית אותם לסדרה של רגעים ומקומות שיש בהם את אותה תחושה גדלה של חוסר בחיים אמיתיים.
אז רובנו עבדים בשכר והחיים שלנו יהיו משועבדים לעבודה עד שנוכל להרשות לעצמנו לפרוש (כיום המדינה שמה את גיל הפנסיה על 67, אבל איך שדברים הולכים היום, הגיל רק יעלה והפנסיה רק תרד עד שנגיע לשם). אבל יש יותר גרוע, יש אלפים במדינה הזאת שהעבודה רוצחת כל שנה, פועלי בניין שנופלים מהמקדשים הקפיטליסטים שהם בונים, עובדים שמתים בגלל החומרים והפסולת הרעילה שהם עובדים אתה, הכול תחת מכנה משותף אחד – כסף יותר חשוב מחיים של אנשים בשיטה הזאת.
"איך אנחנו מרגישים כשאנחנו צופים בחיים שלהם נשרפים? האם באמת אכפת לנו מהנהרות של דם שזורמים בשביל כסף? הלבבות שלנו מתקררים!!!" (I shoot cyrus – Brazil hc sxe)
כל המוצרים שאנו צורכים מהולים בדם וסבל של עובדים, אם זה ילדים בסדנאות יזע בעולם השלישי שמכינים לנו את הנעליים בפחות מדולר ליום, מהגרי העבודה שבאים להיות מנוצלים בארץ כדי להאכיל את המשפחות שלהם ותוך כדי נרדפים ונכלאים ע"י משטרת ההגירה שמנהלת נגדם ציד-אדם ברחובות ת"א, או עובדים ישראלים עם "זכויות" שנדפקים פעם אחר פעם ע"י הבוסים המקומיים שלהם. הקורבנות הכי גדולים במספרים ובעומק הניצול הם החיות אשר אנו אוכלים, לובשים ומענים במעבדות, במספרים בלתי נתפסים (48 מיליארד בע"ח נרצחים כל שנה בתעשיית המזון העולמית).
כל השיטה הזאת (קפיטליזם), בנויה על דם וניצול. שיטה שהפכה את המלחמה לרווחית לתעשייה, אשר שמה לכולנו דם על הידיים. השיטה הזאת הופכת אותנו לאנשים קרים, אדישים לסבל מסביבנו. מכריחים אותנו לחשוב רק על ההישרדות שלנו שגם היא נהיית יותר ויותר מוטלת בספק. אחרת איך אפשר להסביר את התגובה של האנשים בארץ הזאת, עם העבר שלנו, לגל של הפליטים מסודן ואפריקה אשר ברחו מרצח-עם ורעב בארצם רק כדי להיכלא בישראל. חלקם נשלחו חזרה לעבר עתיד מוטל בספק.
השיטה גם מצליחה להפריד בין הקבוצות המדוכאות על מנת לחזק את השליטה והתלות שלנו בה. ההון המאורגן מנסה להשאיר את האנשים כמה שיותר עניים ונאמנים, וככה אנשים פה מקבלים את העובדה שאנחנו שולטים בדיקטטורה צבאית על 3 וחצי מיליון פלסטינים. הסולידריות החברתית כמעט נמחצה לחלוטין. אכן המעמד השליט הוכיח שהוא יודע איך להגן על האינטרסים שלו, האם אנחנו יודעים איך להגן על שלנו?
"בעולם 'הראשון' הזה, אנשים צעירים בלי עתיד, מעדיפים לסמם את עצמם במקום להתארגן" (Sin dios – Spanish punk)
המוסדות החברתיים שלנו מבוססים על רעיונות מסוימים, כל עוד אנשים ממשיכים להאמין ברעיונות האלו, המוסדות שעליהם הם בנויים יישארו בטוחים. הממשלה נשארת חזקה בגלל שאנשים חושבים שסמכות פוליטית וכפייה חוקית נחוצים. קפיטליזם ימשיך כל עוד השיטה הכלכלית הזאת נחשבת לגיטימית או יותר נכון בגלל החשש שהאלטרנטיבות יותר גרועות. החלשה של הרעיונות שתומכים במצב הקיים (שבו חצי עולם נלחם כדי לא לגווע ברעב והחצי השני מת יותר ויותר ממחלות שקשורות בהשמנת יתר), היא מה שתעזור להביא לשבירה של הממשלות והקפיטליזם.
קדמה אמיתית היא לא פלאפון דור שלישי עם מצלמה אלא החיסול של המוסדות שהאדם כבר לא זקוק להם והחלפתם במה שיאפשר לו חיים ללא שיעבוד. זאת אומרת אבולוציה חברתית. אם כן השינוי מתחיל בפנים אבל מה שמפריד בינינו לתנועות ניו אייג' זה ההבנה שהשינוי לא יכול להישאר בפנים, אנחנו חייבים שינוי קודם כל בשביל לעצור את השואה היומיומית שקוראת במקומות בהם הקפיטליזם פועל ללא מסכות של "מדינת רווחה" ו"הומניזם", וכדי להפסיק לבזבז את החיים שלנו בעבודה בשביל רווחים של מישהו אחר.
לכן אנחנו תומכים בכל מאבק עצמאי של אנשים שמנסים לקחת את השליטה על החיים שלהם מהמדינה וההון, יש הרבה נשקים שאנחנו יכולים להשתמש בהם כדי להגן על האינטרסים שלנו – התארגנות, שביתות, מהומות, פעולה ישירה וחבלה. אחד במאי הוא יום הפועלים אבל אנחנו מאמינים ששום דבר לא ישתנה אם פועלים ימשיכו להיות כנועים למפלגות פוליטיות ולאיגודים רפורמיסטים, עובדים בשביל לחזק את אותה מערכת שדופקת אותם, התקווה נמצאת אצל הפרולטריון ששואף להפסיק להיות עבד בשכר ולשים סוף לחברת המעמדות כדי ליצור חברה ללא שליטים או נשלטים.
[נכתב והופץ בהפגנה אנרכיסטית ב-1 במאי 2006]
אנטי סמכותנית בעברית: כיצד לפרק מדינות (בלי להיתפס) 